סקר חינוך דיגיטלי* שבדק בין היתר את עמדת התלמידים לגבי משחקי מחשב ושילובם בתכנית הלימודים מצא שרוב התלמידים היו רוצים לשלב משחקי מחשב כחלק מהפעילות הלימודית.

למעלה ממחצית התלמידים הגדירו את בית הספר במתכונתו הנוכחית כלא רלוונטי.

ההגדרה של התלמידים כי ביה”ס אינו רלוונטי, נובעת כמובן מעוד פערים טכנולוגים הקיימים בין הסביבה בה אנו חיים לסביבה בה מתקיימת פעילות חינוכית כמו: קריאה/חיפוש מידע, צפייה ויצירה של סרטונים, ניהול קשרים חברתיים ועוד, אולם אני אתמקד במשחקי מחשב.

אם אתם  חושבים לעצמכם עכשיו, ברור שתלמידים ירצו לשלב משחקי מחשב בתכנית הלימודים. שאלו את עצמכם למה? ואיך שילוב משחקי מחשב יכול לתרום לפעילות הלימודית?

לפני שאפרט את דעתי  על השאלות האלו, אצטט תחילה עוד כמה ממצאים מהסקר. (הסקר בוצע בינואר 2010 באמצעות מכון טלסקר בקרב מדגם ארצי ומיצג של 300 תלמידים הלומדים בכיתות יא-יב)

שימוש במשחקי מחשב כחלק מהפעילות הלימודית

רוב התלמידים ציינו יתרונות רבים בשימוש במשחקי וידאו או במשחקי רשת כחלק קבוע מהפעילות הלימודית הרגילה בכיתה ובבית:

81% סבורים כי בדרך זו הם ייהנו יותר מהלמידה.
80% סבורים שבדרך זו יהיה מעניין יותר לתרגל בעיות.
73% חושבים שבדרך זו יהיה להם קל יותר להבין רעיונות מורכבים.
70% מאמינים כי בדרך זו הם יוכלו לקבל משוב מיידי על התקדמותם בלימודים ועל תוצאות המאמץ שהם משקיעים בפתרון בעיות.
70% חושבים שבדרך זו הם יוכלו להיות מעורבים יותר בנושא הנלמד.
67% מאמינים שבדרך זו הם ילמדו יותר על הנושא הנלמד.
66% חושבים שבדרך זו יהיה להם קל יותר לקשר בין הנושא הנלמד לעולם המציאות.
59% מהתלמידים הציעו סימולציות ומשחקים לימודיים ברשת כדי לתרום לסביבת הלמידה.

האם אנחנו לא רוצים שהתלמידים ייהנו יותר בזמן שהם לומדים? האם אנחנו לא רוצים שהם יהיו מעורבים יותר בנושא שנלמד? שיהיה להם קל יותר?

אך כך, למה לא משלבים משחקי מחשב בתכנית הלימודים?

ככל שהאמצעים לצריכת מדיה הולכים ומתרבים, והופכים לנגישים יותר, זמינים וניידים יותר, כך עולה משך הזמן שאנחנו כחברה וילדים בפרט משקיעים בתכני המדיה השונים ובמשחקי מחשב במיוחד.
אנחנו יוצרים יותר תכנים שהם משחקים לאמצעי המדיה השונים (סמרטפונים, טאבלטים, מחשבים אישיים/ניידים וקונסולות משחקים), צורכים יותר משחקים ומשקיעים יותר במשחקים. (האמריקאים מוציאים $ 25.3B מדי שנה על משחקי וידאו!)

כמה זמן ילדים משקיעים במשחקי מחשב?

לפי סקר של קרן קייזר בארה”ב שהתפרסם ב-20 בינואר 2010 ושנערך בקרב ילדים בגילאים 8-18 נמצא שילדים משקיעים כשעה ו-13 דקות ביום על משחקי מחשב. (שזה 24 דקות יותר ממה שנמצא בסקר קודם שנערך ב-2004)

מדי פעם מתפרסמים מחקרים המעידים על כך שמשחקי מחשב משפרים מיומנויות. אחד מהם – משחקי פעולה משפרים קבלת החלטות עליו כתבתי בעבר.

אם כך, למה ברוב בתי הספר לא נעשה שימוש במשחקי מחשב כחלק מתכנית הלימודים?  למה אנחנו לא מדברים אל הילדים בשפתם? למה אנחנו לא משתמשים באותה טכנולוגיה שהם ואנחנו משתמשים בה בחיי היומיום גם בתכנית הלימודים?

נכון, כדי לשלב משחקי מחשב בסביבה הלימודית צריך אמצעים טכנולוגים, צריך הבנה והכרה של הטכנולוגיה ושל תחום משחקי מחשב, צריך לשנות את צורת הלמידה הישנה וזה מצריך גם שינוי של תכנית הלימודים עצמה.

לא פשוט אבל, אם כל זה לא יקרה בהקדם, הפער בין הסביבה הביתית לסביבה הלימודית רק ילך ויגדל ויתרום למצב בו בית הספר לא רלוונטי.

איך לשלב משחקי מחשב בחינוך?

איך בכל זאת אפשר לשלב משחקי מחשב בחינוך? אחת הדרכים עליה כתבתי היא מישחוק. כלומר, שילוב אלמנטים וחוקים של משחקים בתכנית הלימודים.

דרך נוספת היא ללמד את הנושא של פיתוח משחקים בתכנית הלימודים, תוך התנסות בפיתוח משחק והכרת השלבים ביצירה ופרסום של משחק מחשב.

בחטיבת ביניים ע”ש מ. דורות בראשון לציון, לומדים פיתוח משחקי מחשב כחלק מתכנית הלימודים. התכנית מקיפה את כל מה שקשור בפיתוח משחק מחשב, החל מהעלאת הרעיון למשחק, איך להעביר את הרעיון למסמך אפיון, איך לבנות את המשחק מבחינה רעיונית ותכנית, למשל כמה שלבים יהיו, באיזה סדר יופיעו האלמנטים השונים, מה גורם לפסילה, או איבוד חיים, איך משפיע אוביקט אחד על אחר וכו’.

במהלך השנה אנחנו מיישמים את כל מה שלמדנו באמצעות תוכנת Game Maker כאשר בסוף השנה כולם מציגים פרויקט גמר שפותח באמצעות התוכנה.

אני מאמינה, שבכך אנחנו משיגים את הנושאים עליהם דיברו התלמידים בסקר: הנאה מהלמידה, עניין בתרגול, הבנת נושאים מורכבים ומעורבות בנושא הנלמד, אך לא פחות מכך – קישור בין הנושא הנלמד לעולם המציאות.

שחר עוז, סוקר בבלוג שלו ברוח לומדת – עיצוב הדרכה אינטראקטיבית כלים ומשחקים להעשרת הסביבה הלימודית – מומלץ ביותר לכל מי שרוצה ליצור סביבה המשלבת משחקים בלמידה.

*סקר חינוך דיגיטלי  – מחקר משותף למרכז לטכנולוגיה חינוכית (מטח) והמרכז לחקר הפסיכולוגיה של האינטרנט בבית ספר סמי עופר לתקשורת – המרכז הבינתחומי הרצליה, התפרסם בפברואר 2010.

אהבתם את הפוסט? עשו לייק